המורשת של חן - "בלי תירוצים - יש רק תוצאות"

רס"ן חן בוכריס הי"ד 

סגן מפקד יחידת הקומנדו מגלן

סיפור חייו:

בן הזקונים של אסנת ונסים, נולד ביום ז' באדר ב' תשנ"ז (16.3.1997) באשדוד. אח לליאל, חיים, שלום ומצדה. חן – חֵני או חֵנצ'וּק בפי אוהביו, נולד בכרמל, גדל והתבגר כל חייו בעיר השוכנת לים – אשדוד. למד בבית הספר "גאולים" ולאחר מכן בתיכון המקיף ג' וסיים את לימודיו בהצטיינות יתרה במתמטיקה ובמגמות פיזיקה וכימיה.

הוא אהב את הים ועסק בספורט וכושר במהלך כל חייו ובעיקר בענפי הריצה והכדורגל, ואף לקח חלק בנבחרות השונות במהלך לימודיו. אהבתו לספורט הייתה רבה והוא התאמן שעות רבות מדי יום. "אדם טהור שהחיוך לא ירד לו מהפנים" סיפרו חברי הילדות, "אפילו במשחקי כדורגל בשכונה לא היה מוכן שהחברים יריבו." בחודשים שקדמו לגיוסו התנדב כמורה בבית הספר היסודי "אילנות" שבעיר ועבד עם תלמידים המתקשים בלימודים. בדרכו הייחודית, הנחושה והרגישה סייע להם בלימודי קריאה ומתמטיקה תוך שילוב אלמנטים מעולם הספורט, והצעיד אותם לעבר הישגים, במקומות שמורים רבים לפניו כשלו. "הוא פשוט היה איתי," הסביר אחד מחניכיו הבוגרים את סוד קסמו והצלחתו.

חן התמיין טרם הגיוס לשייטת 13 והתגייס לחטיבת הצנחנים באוגוסט 2016, שם שירת בשנותיו הראשונות בגדוד 202 והצטיין בכל שלב לאורך שירותו. כבר בטירונות בלט בהצטיינותו, בכושרו הגופני והמנטלי, וסומן לפיקוד. "במהלך ההכשרה הרגשתי שהוא דוחף עוד ועוד קדימה," סיפר מפקדו, "רוצה ללמוד ולהצליח, רוצה עוד אתגרים, שואל שאלות. עם הזמן הבנתי – חן רוצה להיות מקצוען. החיוך שלו לא ירד מהפנים וזה הרים את כל הכיתה. במבט לאחור, הוא הפך אותי למפקד טוב יותר." גם בהמשך דרכו הצבאית, בכל אחד משלבי הכשרתו והתפקידים שמילא – בקורס מ"כים (מפקדי כיתות), בקורס קצינים, כמפקד צוות וכסמ"פ (סגן מפקד פלוגה) – המשיך להצטיין ולשאוף קדימה; הוביל ופיקד בראש הכוח על מבצעים רבים, הכשיר מסגרות דרך אימונים ובפעילות מבצעית בעצימות גבוהה ותואר כמקצוען בחסד עליון. "חני עם המנהיגות השקטה שלו," כתב אלוף-משנה רן פרידמן, מג"ד 202, "עליו נכתב המשפט 'מים שקטים חודרים עמוק'. תמיד ראשון, תמיד עם חיוך, תמיד נותן דוגמה אישית – הולך לישון אחרון וקם ראשון, סוחב את המשקלים הכבדים ביותר, דורש ביצועים מיטביים אך מדגים ועושה אפילו יותר מהדרישה." סיפר אחיו שלום, אף הוא איש צבא, ואחד האנשים הקרובים ביותר לחן: "כל ארבעה חודשים הוא היה מקבל איזו הצטיינות, ולמרות שבצניעותו לא סיפר – אני ידעתי. היינו צוחקים שהלוואי שמתישהו אהיה המפקד שלו. הוא לא הבין עד כמה רציתי שהוא יהיה המפקד שלי."

כמפקד, בצד דרישותיו לרמת ביצוע מעולה ובלתי מתפשרת, עד קצה גבול היכולת, בלט ברגישותו לחייליו. האנושיות שהפגין, יחסו המכבד ויכולתו לזהות מי נתון במצוקה או מי זקוק לכמה דקות של שיחה אישית כדי "להתאפס" יצרו בקרב לוחמיו תחושת מחויבות עמוקה ויוצאת דופן כלפיו: "הוא קרא לנו בשמות הפרטיים," סיפרו, "ידע הכול על כל אחד ואחד מאיתנו ואהב אותנו כמו אבא. רצינו להצליח בשביל הפלוגה ורצינו להצליח בשביל חן." גם את קורס מפקדי הפלוגות סיים חן בהצטיינות. חזר לגדוד 202 כדי לפקד על פלוגת "האינדיאנים" – הוותיקה שבפלוגות הגדוד, והנהיג אותה באהבה גדולה, בצניעות ובאומץ. "חן נחת בפלוגה כמו מטאור," סיפר אחד הלוחמים, "הזיכרון הראשון שלי ממנו הוא ב'ריצת בר-אור' (מבחן כושר גופני), בסוף אימון, כשהוא עומד איתנו בקו הזינוק ובתחילת הריצה 'פותח מבערים' ומשאיר לכולם אבק. בדרך חזור הוא עוד מספיק לצעוק על המפק"ץ (מפקד הצוות) שלנו שאנחנו רצים לאט מדי..." את לוחמיו אימן וחינך לאור ערכיו: יושרה ואמת, תחקור ושיפור בלתי פוסקים, שלמות הביצוע ללא עיגול פינות, אחווה ורעות. בכל מצב ובכל מקרה גיבה אותם, גם אם נאלץ לשלם על כך מחיר. "תהיה בן אדם," כתב עליו אחיו שלום, "תמיד תקשיב ורק אז תעשה. תהיה ראשון בכל צרה. אם התחלת – תסיים, ואם סיימת – שאל מה היה אפשר לעשות טוב יותר, ואז תתחיל מההתחלה. תרוץ כל יום." תחת פיקודו, הפכו "האינדיאנים" לפלוגה המובילה בחטיבה, השפיעו על פלוגות צעירות, חנכו אותן והשאירו חותם. בתקופה שבה תפסו קו בגזרת איו"ש (אזור יהודה ושומרון), שבר חן את המוסכמות של עמדה סטטית ושלח את הלוחמים להתמקם בפאתי הכפרים במארבים. "הלוחמים נהגו לפרוק את הקושי בכתיבת חמשירים עם המון הומור שחור ומרדנות," סיפר אחד החברים, "עובדה שהייתה גורמת למ"פ רגיל 'להיכנס' בהם, אבל חן, במקום זאת, החליף אותם בעצמו בעמדה כדי להבין את הקשיים שהם מתמודדים איתם והחליט לארגן ערב פלוגה שבו הקרין את כל החמשירים בהפתעה וצחק איתם ביחד." רגע לפני עזיבת הקו, הפתיע את הסגל ואת חייליו באימון מאתגר: "בשעה 04:00 בבוקר חן נכנס לחדר השינה של המפקדים והקפיץ אותנו לתרגיל סבך (אימון בתנאי שטח קשים) לאחר שלפני כמה שעות נעלנו את כל הציוד במכולה ודחפנו את המדים המלוכלכים לשק הכביסה, מוכנים ליציאה הביתה. זאת הייתה ההקפצה הכי מפתיעה בשירות שלי. יצאנו לתרגיל איכותי כמו שרק חן יודע לארגן, שבסופו סיכם ודיבר על מלחמת לבנון השלישית ועל כמה חשוב להאמין לאיום ולהיות מוכנים." חן הקדיש את כל כולו לעשייה הצבאית והפיקודית מתוך תחושת שליחות ואמונה בצדקת הדרך. בזמן הפנוי המועט שנותר לו, למד באדיקות את "מסילת ישרים", ספרו של הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו), והתעמק בסוגיות של מוסר ותיקון המידות. בין אימון למבצע העלה על הכתב מחשבות, הגיגים ודרכי פעולה ומשפטים מעוררי מוטיבציה. "העליות והמורדות הן חלק מהדרך," כתב לעצמו, "אז מה אתה נבהל?" 

נוכח יכולותיו והצלחותיו, משכה אותו יחידת העילית "מגלן" שבעוצבת הקומנדו לשורותיה. בטקס הפרידה מחטיבת הצנחנים, בחר לצטט את מילותיו של הנשיא האמריקני תיאודור רוזוולט: ״השבח מגיע לאנשים הנאבקים בזירה, שפניהם מכוסים באבק, יזע ודם; ששואפים כל הזמן, שטועים שוב ושוב. מפני שאין מאמץ בלי טעויות; לאלה שמנסים, שמתלהבים, שמקדישים עצמם למען מטרה ראויה..." מתוך דברים שנשא חן בעת כניסתו לתפקיד מפקד פלגת הלוחמים ביחידת מגלן, אוגוסט 2022: "צהריים טובים, תודה לכל מי שכיבד אותי במעמד זה. מפקדים, נגדים ולוחמים. אמעיט במילים. תודה רבה ליששכר על החפיפה. אומר ואגיד שזו זכות גדולה לבצע תפקיד נוסף כמפל"ג, כאן, תודה על האמון. מאחל לנו חיכוך מבצעי רב, אתגרים רבים, והכי חשוב - חיוך רב, לפעמים מתוך שמחה, ולפעמים מתוך כעס. אך הכול יהיה מאהבה ומראיית הנולד, למען מטרה אחת. לעיתים אנחנו שוכחים אותה, טהורה וערכית היא, אך גם קשה מנשוא, לשמור על הארץ אשר אוהביה נתנו כל אשר ניתן לתת. שתהיה לנו עשייה רבה, מאחל לנו הצלחה רבה.״

ואכן, הפלגה שחן פיקד עליה הפכה למעוטרת ביותר ביחידה ולבולטת בהצטיינות מבצעית ובחברויות האמיצות שנרקמו בה. "בחיים שלי לא רציתי להידמות למישהו כמו שרציתי להידמות לך, בוכריס," כתב אחד מלוחמיו, "למדנו ממך כל כך הרבה ואני חייב לך כל כך הרבה." שנה אחת בלבד לאחר המעבר לעוצבת הקומנדו, שבר חן שיא נוסף עת הוחלט למנותו לסגן מפקד יחידת "מגלן" בגילו הצעיר – עשרים ושש. "מסתובבים סביבנו אנשים עם אור גדול," כתב אחד מעמיתיו, "לכל מקום אליו הולכים מדליקים את הניצוץ אצל הסובבים אותם. האור של חן היה העוצמתי ביותר שפגשתי. מבט אחד ממנו ממלא אותך בכוח לעשייה, שיחה אחת איתו ואתה מתמלא במשמעות."

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי העוטף. בשבעה באוקטובר שהה חן בבית הוריו שבאשדוד ולאחר הישמע האזעקות הראשונות הקפיץ את כלל כוחות יחידת מגלן לבסיסה בדרום הארץ, שם עסק אישית בתדרוך ושילוח הכוחות יחד עם קצין האג"ם היחידתי ועם מפל"ג המ"מ. לאחר מכן יצא חן עם חוליית הפיקוד ככוח חלוץ לכיוון נחל עוז תוך שהם מתפעלים מספר אירועים עם כוחות אויב וכוחות צה"ל בדרכם לקיבוץ ומקביל לעיסוקו של חן בניהול הפעלת היחידה. חן פיקד על הכוח הראשון והבודד שקפץ להציל את קיבוץ נחל עוז. מטרתו הייתה- לפרוץ את הדרך לקיבוץ. בנקודה זו הותקלו במחבלי נוח'בה ובמגע עימם חן וכוחות החפ"ק הצליחו לחסל חלק מהמחבלים אך במהלך חילופי האש נהרגו חן בוכריס, קצין האג"ם יפתח יעבץ והחובש בחפ"ק אפיק רוזנטל.

ישנו שיר שנקרא "המכתב האחרון" של אדיר גץ בו מתאר לאהובתו הלוחם דניאל קסטיאל ז"ל על הקרבות ומזכיר את חן "את לא תאמיני, סגן המפקד יחידה שלי מת. הוא חיסל 7 מחבלים" רב-סרן חן בוכריס נפל בקרב בקיבוץ נחל עוז ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023).

בן עשרים ושש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד. הניח הורים, שתי אחיות ושני אחים.

ספד לו אחיו חיים: "חן אחי הגיבור, הנשמה שלך מורגשת. ניצוצות נשמתך מצויות בכל אחד ואחד מאיתנו ובכל מי שנגעת, אהבת והצחקת. כל החיים התגאיתי בך, מהרגע שפקחת את העיניים שלך, ועד לרגע שבו עצמו לך אותן. מעריץ את כל מה שאתה, מעריץ את הקיום שלך. נגשים את כל מה שחלמת עליו – אני ועם ישראל, העם לו הקדשת את חייך, אנחנו אחד. יהי זכרך ברוך."

 כתבה אחותו ליאל: "הכי יפה, הכי חכם, הכי אתלט. ועדיין, לא משנה מי עבר במסלול חייך, לא משנה מה גילו ומה הסטטוס שלו ואיך נראה - תמיד היית בגובה העיניים. אתה הכי טוב שלנו, לא מתפשר על עצמו ולא על האחרים שמקיפים אותו."

ספד לו אחד מלוחמיו בשם פלגה א' בגדוד 202 של הצנחנים: "לימדת אותי צדקת הדרך, יושר וענווה. המנהיגות שלך הייתה שקטה וחודרת, היית השראה עבורי ומודל לחיקוי. אתה אבדה אדירה. אני מודה על הזכות להכיר אותך ולחוות אותך בחיי. תודה על פלגה א׳, על רגישות פיקודית ואומץ. תודה על שהפכת את השירות שלי למשמעותי. אתה חסר מאוד. אוהבים עד אין סוף." 

כתב עליו סגן-אלוף (במיל׳) גיורא לוי: ״את חן היקר זכיתי להכיר כשהיה מ"כ צעיר בצנחנים, הוא פנה אלי בבקשה שאגיע להרצות ללוחמים שלו על סא"ל עמנואל מורנו ז"ל. ומאז זה הפך לשגרה, חן מבקש ואני מגיע תוך כדי שהוא מתקדם במסלול הפיקודי ממ"כ לסמל, מ"מ, סמ"פ, מ"פ וסגן מפקד מגלן – כל כך הייתי גאה בו ושמח בשבילו. בשלב מסוים, הגענו למצב שאת ההרצאה הכי נחשבת בשנה, בערב יום הזיכרון, הייתי שומר רק לחן ולוחמיו. בין לבין היו לנו שיחות על דילמות פיקודיות בהן נתקל בתפקידיו, על מנהיגות ומצוינות. אני יודע שחן תמיד היה שמח לשתף את כולם בידע ובניסיון שצבר, הוא היה מפקד שאנשיו גדלו לאורו ולא חסו בצילו. לשאלתו ממה מורכבת מצוינות, עניתי שאין אדם אחד בעולם שנולד מצוין, מצוינות זה עניין של החלטה מודעת והיא מורכבת מ: מיקוד, עקביות, קפדנות ומשמעת עצמית. איך תגדיר פיקוד נכון, שאל, ועניתי - פיקוד וניהול נכון מבוסס על שלוש אבני ערך: 1. הדוגמה האישית – שם מתחיל ונגמר הכול! 2. קביעת הסטנדרטים – ככל שנקבע אותם גבוהים יותר נייצר גאוות יחידה גבוהה יותר בקרב אנשינו. 3. הצבת היעדים והמדדים – קשים אך ברי השגה, כך שלא יתנו לאף אחד להירדם באזורי נוחות. חן, בך היו כל התכונות הנ"ל יחד עם צניעות, גבורה וענווה. אוהב אותך ומצדיע לך! יהי זכרך ברוך לעד."

כתב אחד מחייליו: ״ספר שלם אפשר למלא במה שיש לכתוב על חן בוכריס. מספר האנשים בהם נגע ועליהם השפיע עד גיל עשרים ושש גדול יותר ממה שרוב האנשים זוכים אליו בכל שנות חייהם. לא היה מדובר רק בקצין, מ״פ ולוחם משובח. לפני הכול חן היה בן אדם.״

עוד כתבה משפחתו: "הדרכים בהן צעד חן ואשר כה אפיינו אותו: יושרה ואמת - תמיד אמר אמת, מעולם לא חשש לתחקר כל דבר באופן היסודי ביותר. מעולם לא חשש ללכת עד הסוף עם היושרה, גם במחיר כבד; בחמש אצבעות - כל משימה, כל אדם, כל אתגר שניצב לפניו – נעשה מתחילתו ועד סופו. בלי לעגל פינות ובלי לספר סיפורים. טוטאליות מוחלטת ומסירות אמת; אהבת המולדת - האמין בעשייה הצבאית והפיקודית והקדיש את כל כולו; תמיד ראשון ותמיד הולך קדימה, גם בדרכו האחרונה. חן האמין שאין תירוצים אלא רק תוצאות!"

לעמוד האינסטגרם לזכרו: https://www.instagram.com/remember_hen?igsh=MWZnb2w5aGE1Zmk5